Daf 52b
אָמוֹרָאֵי נִינְהוּ וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן
Rachi (non traduit)
אמוראי נינהו. מר אמר כסתם משנה אמר רבי יוחנן ומר אמר הלכה כאבא יוסי אמר רבי יוחנן:
הֲדַרַן עֲלָךְ הַתְּכֵלֶת
מַתְנִי' כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מַצָּה חוּץ מֵחָמֵץ שֶׁבַּתּוֹדָה וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁהֵן בָּאוֹת חָמֵץ
Rachi (non traduit)
מתני' כל המנחות:
חוץ מחמץ שבתורה. דכתיב על חלות לחם חמץ וגו' (ויקרא ז':
י''ג) ושתי הלחם דכתיב חמץ תאפינה (שם כג):
Tossefoth (non traduit)
מתני' כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם. שתי הלחם ניחא דכייל בהדי שאר מנחות דאיקרי מנחה כדאמר בפרק התכלת (לעיל מנחות דף מז:) אבל לחמי תודה לא אשכחן ומ''מ ניחא לאשמועינן דינא:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַשְּׂאוֹר בּוֹדֶה לָהֶן מִתּוֹכָן וּמְחַמְּצָן
Rachi (non traduit)
שאור בודה להן מתוכו. מתוך עשרון דתודה ושתי הלחם היה מוציא שאור שהוא לש מן הסלת מעט לאחר שנמדד וטומנו בסלת ומתחמץ מאיליו וממנו מחמץ את השאר:
Tossefoth (non traduit)
בודה. בדל''ת גרסינן בערוך ופי' לשון הוצאה כמו (מלכים א י''ב:
ל''ג) בחודש אשר בדא מלבו (נחמיה ו':ח') כי מלבך אתה בודאם:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הִיא אֵינָהּ מִן הַמּוּבְחָר אֶלָּא מֵבִיא אֶת הַשְּׂאוֹר וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הַמִּדָּה וּמְמַלֵּא אֶת הַמִּדָּה אָמְרוּ לוֹ אַף הִיא הָיְתָה חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה
Rachi (non traduit)
אף היא אינה מן המובחר. שאינה מחמצת יפה לפי שאין לה שאור מחומץ יפה:
אלא מביא שאור. המחומץ יפה מתוך ביתו ונותן לתוך העשרון ומוסיף וממלא סלת:
אף היא היתה יתרה או חסרה. כגון אם השאור עבה ומגובל בקושי במעט מים אינו מחזיק נפח גדול כאילו היה קמח ונמצא העשרון יתר לפי שאם לא היה שאור מגובל היה נפחו גדול מעכשיו ואם אינו מגובל יפה שנתן בו מים הרבה נמצא נפחו גדול משאילו היה קמח ונמצא העשרון חסר שאם לא בשביל המים לא היה מלא:
Tossefoth (non traduit)
חסרה או יתרה. מכאן פי' הרב רבינו חיים דכשמודדין במדה בפסח או לצורך חלה אין להכביד על הסלת דא''כ נמצאת יתרה כמו לענין מנחות ועוד אמרינן לקמן (מנחות דף פז.) גודשא תילתא:
גְּמָ' בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי פְּרִידָא מֵרַבִּי אַמֵּי מִנַּיִן לְכָל הַמְּנָחוֹת שֶׁהֵן בָּאוֹת מַצָּה מְנָלַן דִּכְתִיב בַּהּ כְּתִיב בַּהּ דְּלָא כְּתִיב בַּהּ כְּתִיב בַּהּ
Rachi (non traduit)
גמ' דכתיבא כתיבא. אותה מנחה שכתוב בה מצה כגון מנחת מאפה ומנחת מחבת הרי כתיב בה ודלא כתיבא אתא מהאי קרא דכייל לכל המנחות בצו את אהרן דכתיב זאת תורת המנחה וכתיב בתריה מצות תאכל:
Tossefoth (non traduit)
מנין לכל המנחות שהן באות מצה כו'. תימה מתני' היא (לקמן מנחות דף נה.) דתנן כל המנחות נילושות בפושרים ומשמרם שלא יחמיצו כו' שנאמר כל המנחה בל תאפה חמץ וה''נ דרשי' לקמן בגמ' (שם) שאר מנחות מנין ת''ל כל המנחה ועוד משמע דשייך לרבויי טפי מההוא קרא דכל מנחה ממאי דמרבה מהאי קרא דזאת תורת המנחה דמייתי הכא דמההוא לא שייך לרבויי אלא מנחות שיש בהם דין הכתוב בפרשה הגשה קמיצה ולבונה כגון מנחת סלת ומחבת ומרחשת אבל מכל המנחה איתרבו אפילו מנחת העומר ומנחת קנאות ומנחת כהן ומנחת [נסכים] ולחם הפנים ונראה לפרש דרבי אמי לא רצה להביא לן הא דדרשינן מייתורא דקראי (אלא) לפי שהיה סבור דאפילו למצוה קא מיבעיא ליה היכא דלא כתיבא מצה הביא לו מקראות פשוטות ותמה על שאלתו והשיב לו דכתיבא כתיבא כגון מחבת ומאפה דלא כתיבא כגון מנחת סלת ומרחשת כתיב זאת תורת וה''ה דאכתי מהנך קראי לא ידעינן כולהו שאר מנחות עוד משמע דמנחת סלת נמי כתיבא דאותה פרשה דזאת תורת דכתיב בה מצות תאכל פשטיה דקרא במנחת סלת [כתיב] דכתיב מסלת המנחה ומשמנה ומזאת תורת מרבי מרחשת ומהשתא מצינו למימר דנתרבו כל מנחות אפילו אותם דאין בהם הגשה קמיצה ולבונה כי היכי דמרבינן מרחשת אע''ג דלא איירי בה קרא אבל קשיא א''כ כל המנחה לרבות שאר מנחות למה לי דאם נאמר ללאו א''כ היכי מייתי לעכב מלא תאפה דלקמן דריש ליה על הכלל ור''ת מפרש דמיבעיא ליה לרבי פרידא מנלן דבאות מצה ולא שיאור וחלוט דאי מלא תעשה חמץ דמתני' הוה אמינא שיאור וחלוט שרי א''ל דכתיבא כתיבא אלמא מצות בעינן ושיאור וחלוט לאו מצה היא א''ל לעכב קא מיבעיא לן מנלן דמיפסלא אם הביא שיאור וחלוט א''ל דכתיב לא תאפה חמץ דמשמע אלא מצה דכתיב מצה באותה פרשה ורב חסדא פריך דילמא מלא תאפה חמץ אלא שיאור אע''ג דכבר כתיב לא תעשה איצטריך טובא לכדדרשינן לקמן ופי' זה דחוק ומגומגם:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּאַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה וּתְנַן חֲמִשָּׁה קְמָצִין הֵן
Rachi (non traduit)
הילכתא כאבא יוסי. דאמר בחיי כהן מקריב קומץ לבונה שחרית וקומץ ערבית:
ותנן ה' קמצין הן. ולא חשיב ליה לקומץ דחביתין משום דלחצאין קרב ואם איתא דקרב שלם ליתני ז' קמצים הן:
Tossefoth (non traduit)
הלכה כאבא יוסי בן דוסתאי. תימה הילכתא למשיחא:
לְרַבָּנַן הוּכְפְּלָה לְבוֹנָתוֹ אוֹ לָא מִי אָמְרִינַן מִתּוֹךְ שֶׁהוּכְפְּלָה סָלְתּוֹ הוּכְפְּלָה לְבוֹנָתוֹ אוֹ דִילְמָא מַאי דְּגַלִּי גַּלִּי מַאי דְּלָא גַּלִּי לָא גַּלִּי
Rachi (non traduit)
לרבנן הוכפלה לבונתו. שיביא קומץ שחרית וקומץ בערב דבשלמא לאבא יוסי לא מבעיא ליה דלא הוכפל שיביא שני קמצים לכל הקטרה דלא מצינו ב' קמצים בהקטרה אחת:
מאי דגלי גלי. סלת גלי קרא בהוספה כדאמרינן לעיל (מנחות דף נא:) לרבי יהודה מאותה ולר''ש מכליל תקטר:
Tossefoth (non traduit)
לרבנן הוכפלה לבונתו. אבל לאבא יוסי בן דוסתאי כיון דצריך קומץ בבוקר וקומץ בערב לא שייך לאיכפולי טפי משיעור שלם דלרבנן הוא דבעי אי בעינן שלם בלבונה כי היכי דבעינן שלם בעשרון אבל משמן בעי (טפי) לאבא יוסי בן דוסתאי נמי דבכל יום לא היה רק לוג ומחצה בבוקר וכן בערב והשתא נמי או דילמא לכל עשרון היו ג' לוגין וזו היא בלילתן:
וְשֶׁמֶן בֵּין לְאַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי וּבֵין לְרַבָּנַן מַהוּ
Rachi (non traduit)
ושמן. מבעיא ליה אליבא דכולהו אם צריך להביא ג' לוגין לכל עשרון דעד שלא ימות היה מביא ג' לוגין וחוצן לוג ומחצה לחצי עשרון דשחר ולוג ומחצה לבין הערבים השתא מאי:
אָמַר רָבָא תָּא שְׁמַע חֲמִשָּׁה קְמָצִין הֵן וְאִם אִיתָא זִימְנִין דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ שִׁבְעָה
Rachi (non traduit)
ה' קמצין הן. בפרק האומר הרי עלי עשרון (לקמן מנחות דף קו:) חשיב והאי קומץ לבונה של חביתין לא חשיב התם משום דלחצאין קרב ובשלימה קמיירי ולא בחצאין ואם איתא דכי מת כ''ג קרבו שלם בכל הקטרות זימנין דמשכחת [שבעה] כגון ב' קמצים של חביתין דהא התם קא חשיב ב' קמצים של בזיכי לחם הפנים אע''ג דחד קרבן נינהו וה''נ ליחשוב:
ומשני לעולם אימא לך דהוכפל והאי דלא חשיב להו משום דאי מת כהן לא קתני אלא בקריבים כדרכן קא מיירי:
דְּאִי לָא קָתָנֵי יָתֵיב רַב פָּפָּא וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף בַּר שְׁמַעְיָה לְרַב פָּפָּא וְהָא מַעֲלָה קוֹמֶץ בַּחוּץ דְּאִי הֲוָה וְקָתָנֵי
Rachi (non traduit)
להא שמעתא. דאי לא קתני:
והא מעלה קומץ בחוץ. דקתני ליה התם גבי ה' קמצין דאי עבר והעלהו בחוץ חייב וקתני ליה נמי ש''מ דאם איתא דהוכפל ליתנינהו ואפילו דאי:
מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת וְלֹא מִינּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו שְׁלֵימָה שַׁחֲרִית וּשְׁלֵימָה בֵּין הָעַרְבָּיִם וּמַפְרִישׁ לָהּ שְׁנֵי קְמָצִין קוֹמֶץ שַׁחֲרִית וְקוֹמֶץ בֵּין הָעַרְבָּיִם וּמַפְרִישׁ לָהּ שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין לוֹג וּמֶחֱצָה שַׁחֲרִית לוֹג וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבָּיִם
Rachi (non traduit)
מאי הוי עלה. דהא לא תנינן ליה בהדיא:
מַנִּי אִילֵּימָא רַבָּנַן מַאי שְׁנָא לְבוֹנָתָהּ דְּהוּכְפְּלָה וּמַאי שְׁנָא שַׁמְנָהּ דְּלֹא הוּכְפְּלָה
אֶלָּא אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי הִיא דְּאָמַר חֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל בְּעָלְמָא שְׁנֵי קְמָצִין בָּעֲיָא וּלְבוֹנָה לֹא הוּכְפְּלָה וְשֶׁמֶן לֹא הוּכְפַּל
Rachi (non traduit)
אלא אבא יוסי. דאמר חביתין דעלמא נמי בחיי כהן בעי ב' קמצין הילכך הא נמי ב' קמצין וקתני לוג ומחצה שחרית כו' אלמא שמן לא הוכפל ואיפשיטא בעיא דשמן לאבא יוסי ומדשמן לאבא יוסי לא הוכפל דמאי דלא גלי לא גלי לרבנן נמי לבונה ושמן לא הוכפלו דמאי דלא גלי לא גלי דאינהו לא פליגי אלא בלבונה מחיים אבל בלאחר מיתה אי הוכפל אי לא הוכפל לא פליגי:
וּמִדְּשֶׁמֶן לְאַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי לֹא הוּכְפְּלָה לְבוֹנָתָהּ וְשַׁמְנָהּ לְרַבָּנַן נָמֵי לָא הוּכְפְּלוּ
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source